מסע במנהרת הזמן היפנית: ימי הביניים - יפן הפיאודלית והסמוראים

פרק 7: תקופת קמאקורה (Kamakura) – עליית הסמוראים

שנים:  1185–1336

משך:  151 שנים

מאפייני התקופה:

תקופת קמאקורה מסמנת את תחילתו של עידן ימי הביניים ביפן. התקופה מביאה לשינוי דרמטי במבנה השלטוני של יפן- לראשונה בהיסטוריה מי ששולט בפועל ביפן הוא השוגון, מנהיג צבאי עליון, פונקציה חדשה שלא הייתה קיימת עד אז. הקיסר נשאר השליט הרשמי אך נותר עם תפקיד סימלי בלבד.

משמעות שם התקופה:

התקופה החלה בשנת 1185 עם ניצחונו של שבט מינאמוטו (Minamoto) על שבט טאירה (Taira) במלחמת גמפיי (Gempei). המנצח, יוריטומו (Minamoto no Yoritomo), הוכתר על ידי הקיסר כשוגון – מנהיג צבאי עליון – והעביר את מרכז כוחו לעיר החוף קמאקורה, שממוקמת בדרום מזרח טוקיו של ימינו.

קמאקורה נבחרה בשל מיקומה האסטרטגי: מוקפת הרים מצפון, ממזרח וממערב, ועם ים מדרום – מבצר טבעי קשה להבקעה. מעבר לכך, המרחק מקיוטו אפשר לשוגון להרחיק את כוחו משפעתה של החצר הקיסרית וממוסדותיה המסואבים, ובכך לשמר נאמנות וכשירות בקרב צבאו.

יישות שולטת:

השוגונים לבית קמקורה.

שלטונה של המשפחה החל רשמית בשנת 1192 על ידי השוגון מינאמוטו נו יוריטומו (Minamoto no Yoritomo).

רקע והקמת השוגונאט

מערכת השלטון החדשה נקראה שוגונאט (Shogunate), או באקופו (Bakufu) – "ממשלת אוהלים", שם שהדגיש את אופיו הצבאי והארעי של השלטון. הקיסר נותר סמלי וטקסי בלבד, בעוד השוגון פיקד על הצבא ושלט בפועל במדינה.

לאחר מותו של יוריטומו, השלטון בפועל עבר לידיהם של העוצרים מבית משפחת הוג'ו (Hojo), שהמשיכו לשלוט על המדינה בשם השוגון הצעיר – מערכת שלטונית עקיפה שמזכירה במידה רבה את מוסד הקיסרות.

כלכלה, חקלאות וסחר

תקופת קמאקורה אופיינה בצמיחה כלכלית ושגשוג יחסי, שנבעו מיציבות השלטון והיעדר כמעט מוחלט של מלחמות פנימיות.

• חקלאות: יישום רפורמות לניצול הקרקעות הוביל לעלייה בתפוקת התבואה.

• סחר: קשרי סחר עם סין התרחבו, וביקוש לסחורות יוקרתיות כמו זהב, פורצלן, בשמים ותה הלך וגבר.

• נשים וכלכלה: נשים הורשו להחזיק ולרשת רכוש וקרקעות, והשתתפו בכלכלה באופן משמעותי.

• אומנות ומלאכה: ערים הקימו גילדות של בעלי מלאכה ואמנים, שהתאגדו והגנו על פרנסתן תוך פיתוח טכניקות חדשות.

• תשתיות: המרחק מקיוטו אילץ פיתוח מערכות כבישים מתקדמות, שחיברו בין נקודות שונות ביפן.

דת ופילוסופיה

במישור הדתי, הבודהיזם המשיך לשחק תפקיד מרכזי, אך בתקופה זו נוסדו שני זרמים חשובים:

• ג'ודו (Jodo-shu)

• ג'ודו שין (Jodo Shin)

שני הזרמים פשטו את הפילוסופיה הבודהיסטית והנגישו אותה לפשוטי העם. כל אדם יכל לשנן פסוק בודד ולהבטיח את מקומו ב"ארץ הטהורה" לאחר מותו.

איומים חיצוניים – הפלישות המונגוליות

אחת האפיזודות המרתקות בתקופת קמאקורה הייתה ניסיון הפלישה של המונגולים:

• קובלאי חאן, נכדו של ג'ינג'יס חאן, שלח שתי פלישות ימית ליפן דרך קוריאה בדרישות לכניעה מלאה.

• היפנים סירבו ונערכו לקרב.

• פעמיים נבלמו הצי המונגולי על ידי מערכות ההגנה היפניות בחופי האקאטה בקיושו.

• סופות טייפון פעמיים הכתיבו את תוצאת הקרב, וכונו קאמיקאזה (Kamikaze) – "רוח האלים", שהגנו על יפן והצילו אותה מהכיבוש.

• 

הרסטורציה של קמו – הקיסר שביקש להחזיר את הכוח לקיסרות

תקופת קמאקורה הסתיימה במצב שלטוני כמעט אבסורדי. הקיסר – מי שנחשב לצאצא האלים ולדמות הבכירה ביותר בממלכה – הפך לסמל בלבד, ותפקידו הצטמצם לטקסי שינטו. גם השוגון, המנהיג הצבאי העליון שנועד לשלוט בשמו, נושל בפועל מכוחו, ונמצא נתון למרותם של העוצרים ממשפחת הוג'ו – ששלטו מאחורי הקלעים ביד רמה באמצעות נישואין פוליטיים ותחכום דיפלומטי. במשך עשרות שנים, קיסרים ושוגונים־ילדים שימשו לא יותר מבובות עץ בסיפור שמישהו אחר כתב להם.

אבל אז הופיע על הבמה הקיסר גו־דאיגו (Go-Daigo)– שליט נמרץ שהאמין כי הגיע הזמן להחזיר את ההיסטוריה לאחור: לבטל את מוסד השוגון ולהחזיר את הכוח לידי הקיסרות. ניסיונותיו הראשונים נכשלו והוא הוגלה, אך בחזרתו מצא בן־ברית מפתיע – אשיקאגה טקאוג’י (Ashikaga Takauji) , גנרל בולט שהעדיף לבגוד בשוגונאט ולהצטרף אליו. ביחד הובילו השניים הפיכה נועזת: יושיסאדה (Yoshisada), גנרל נוסף, הפיל את שלטון משפחת הוג'ו בקמאקורה, ואילו אשיקאגה כבש את קיוטו. לרגע קצר – האיזון חזר, והכוח הוחזר סוף־סוף לידי הקיסר.

סיום תקופת קמקורה והמעבר לתקופת אשיקאגה/מוּרוֹמאצ'י

אך ההיסטוריה היפנית אוהבת תפניות חדות. כאשר גו־דאיגו סירב למנות את אשיקאגה לשוגון חדש, נחשפה הבוגדנות מחדש: טקאוג’י אסף את צבאו, הביס את הקיסרות ליד קובה, הדיח את הקיסר והגלה אותו ליושינו, ובמקומו מינה קיסר־ילד צייתן. בשנת 1338 הוכתר אשיקאגה לשוגון – ופתח את עידן מורומאצ’י, שנקרא כך על שם רובע מורומאצ’י בקיוטו שבו קבע את מושבו.

אירועים חשובים:

• 1185- בא מינאמוטו מביס את טאירה וקובע את מושב הממשל בקמקורה

• 1191- אייסאי מייסד את כת הרינזאי של הזן

• 1192-  מינאמוטו יוריטומו זוכה לתואר שוגון

• 1227- דוגן מייסד את אסכולת הסוטו של הזן

• 1240- כתיבת האפוס הייקה מונוגטארי על מלחמת גמפיי

• 1252- בניית פסל בודהא הגדול בקמקורה

• 1274- פלישת המונגולים

• 1281- פלישת המונגולים

• 1333- בניית טירת הימג'י

• 1333- הקיסר גו דיאגו מורד ושב לקיוטו מנצח מביס את צבא קמקורה והשלטון חוזר לקיסר – הרסטורציה של קמו

פרק 8: תקופת אשיקאגה/מוּרוֹמאצ'י – בין אמנות זן למלחמות סמוראים

שנים:  1336–1573

משך:  237 שנים

מאפייני התקופה:

התקופה נחלקת ל 2 תתי תקופות:

1. תקופת שתי החצרות הקיסריות (1336-1392): בה התקיימו שתי חצרות קיסריים:

   • החצר הצפונית, שנוסדה על ידי אשיקאגה טקאוג׳י בקיוטו,

   • והחצר הדרומית, שנוסדה על ידי קיסר גו־דאיגו ביושינו, הסמוכה לנארה.

     שתי החצרות נלחמו זה בזה במשך חמישים שנה, עד ניצחון החצר הצפונית ב-1392.

2. תקופת סנגוֹקוּ או תקופת "המדינות הלוחמות" (1467-1568) הייתה תקופה ארוכה שאופיינה בריבוי של מלחמות פנימיות, מאבקי שליטה ואי יציבות שלטונית.

משמעות שם התקופה:

• אשיקאגה טקאוג׳י (Ashikaga Takauji) הוכתר באופן רשמי כשוגון החדש של יפן בשנת 1338, ושלטונו בישר את תחילתה של שושלת שוגונים אשר קיבלה את שמו - שושלת אשיקאגה.

• הוא בחר כמקום מושבו את רובע מורומאצ׳י שבקיוטו, ומשם שלט על יפן כולה.

יישות שולטת:

השוגונים לבית אשיקגה.

מקדשי הזהב והכסף – אוצרות בקיוטו

בתקופת אשיקאגה נבנו בקיוטו כמה מהמבנים המפורסמים ביותר ביפן, שהחלו כווילות פרישה של השוגונים והפכו למקדשי זן:

שלושת האתרים הללו הפכו לסמלים של האסתטיקה היפנית, ומבקרים בהם עד היום.

פטרון האמנויות – אשיקאגה יושימאסה

השוגון אשיקאגה יושימאסה (Ashikaga Yoshimasa) היה ידוע באהבתו לאומנויות המסורתיות. בתקופתו התפתחו ונוסדו מסורות מרכזיות בתרבות היפנית:

• טקס התה (Sado)

• סידור הפרחים (Ikebana)

• תיאטרון הנו (Noh)

כל אלה ספגו השראה עמוקה מתפיסת העולם של הזן־בודהיזם: פשטות, מודעות לרגע, והכרה בהשתנות החיים.

עידן של כאוס – המדינות הלוחמות

• מנגד, הפוליטיקה היפנית שוקעת בתקופה זו לתהומות של אנרכיה. מלחמות אזרחים בלתי פוסקות בין דאימיו עוצמתיים פילגו את הארץ.

• מלחמת אוֹנִין (Ōnin) (1467–1477) שנמתחה על פני עשר שנים שלמות הייתה קטלנית במיוחד, והיא כללה התנגשויות בין שני מחנות מנוגדים, האחד תמך במשפחת הוסוקאווה (Hosokawa) והשני במשפחת ימאנה (Yamana). גם הפעם, כבעבר, כל משפחה תמכה במועמד אחר לתפקיד השוגון

• מכאן ואילך כונתה התקופה ״סנגוקו ג’ידאי״ – עידן המדינות הלוחמות.

• 

מפגש עם אירופה – רובים ונצרות

• ​1543 הייתה השנה שבה נוצר לראשונה קשר בין יפן ובין אזרחים ממדינה אירופית. שלושה סוחרים פורטוגזים נסחפו עם ספינתם לחופי האי טנגשימה (Tanegashima) שבדרום יפן, לאחר סערה שתפסה אותם בלב ים. הסוחרים הביאו עמם רובים, וזו הייתה הפעם הראשונה בה נחשפו היפנים לנשק חם. מושל האי טנגשימה רכש מהפורטוגזים שני רובים (אשר כונו מאז ״רובי טנגשימה״), ובעזרתו של נפח פורטוגזי שהגיע לאי שנה לאחר מכן הצליח לשכפל בתוך עשר שנים יותר מ-300 אלף כאלה. הצגת הנשק החם למעמד הסמוראים שינה לאין-שיעור את האופן שבו ניהלו היפנים מלחמות.

• 

• בשנת 1549 הגיע לקגושימה (Kagoshima), גם כן בדרום יפן, מסיונר נוצרי ישועי ממוצא ספרדי בשם פרנסיסקו חבייר (Francis Xavier). הוא החל להטיף לנצרות, אשר אומצה בהתלהבות בידי חלק מהדאימיו (Daimyo, אדונים פיאודלים) כדי לשפר את יחסי המסחר שלהם עם המעצמות האירופיות שעברו במזרח אסיה.

• 

סופו של בית אשיקאגה – עליית נובונאגה

המאה ה־16 נראתה כמיועדת למלחמות נצחיות, עד שלוחם כריזמטי וקשוח, אודה נובונאגה, הצליח לאחד את יפן בכוח החרב והרובה. עם השתלטותו על קיוטו נחתמה תקופת אשיקאגה, והחלה תקופת אזוצ’י-מומויאמה.

אירועים חשובים:

• 1336-  אשיקאגה טקאוג'י מביס את צבא הקיסר ומקים שושלת שוגון חדשה, משפחת הקיסר מפלגת בין החצר הדרומית לחצר הצפונית

• 1392-  סוף תקופת הפילוג בין החצרות הקיסריות

• 1397-  נבנה מקדש פביליו הזהב (ביתן הזהב)

• 1477-1467-  מלחמת אונין פורצת ונמשכת 10 שנים, קיוטו נהרסת, יפן שוקעת במלחמות פנים

• 1483-  מקדש ביתן הכסף נבנה

• 1543-  הגעת מערביים ראשוניים ליפן (פורטוגזים)

• 1549-  כניסת הנצרות ליפן

• 1567- אודה נובונגה כובש את קיוטו

פרק 9: תקופת אזוצ'י–מומויאמה (Azuchi-Momoyama) – "איחוד יפן בדם ואש"

שנים:  1573–1600

משך:   27 שנים

מאפייני התקופה: אחת התקופות הקצרות – ואחת החשובות

תקופת אזוצ׳י–מומויאמה נמשכה בסך הכול 32 שנים – משנת 1568 ועד 1600 – אך השפעתה על יפן הייתה עצומה. בתקופה זו הצליחו שלושה מנהיגים יוצאי דופן לעשות את הבלתי ייאמן: לאחד את השבטים הלוחמים ולהניח את התשתית ליצירתה של אומה יפנית מאוחדת.

משמעות שם התקופה:

התקופה קיבלה את שמה משמן של טירותיהן של שני השליטים הבולטים של התקופה: 

1. אודה נובונאגה שאיחד את יפן מבירתו בטירת אזוצ'י 

2. וממשיכו טויוטומי הידיושי שאיחד את יפן ושלט מטירת מומויאמה.

הרקע: יפן במלחמות מתמשכות

הכאוס של תקופת המדינות הלוחמות (סנגוקו ג’ידאי) פיצל את המדינה לשבטים ולדאימיו יריבים. ההבנה שהשקט והיציבות יוכלו לחזור רק תחת שליט חזק בעל עליונות צבאית מוחלטת סללה את הדרך לעלייתו של אדם בלתי צפוי – אודה נובונאגה.

עלייתו של אודה נובונאגה

נובונאגה נודע בילדותו כעוף מוזר, ואף בהתנהגויות שערורייתיות. גם משפחתו לא האמינה שהוא מתאים להנהגה. אולם בעזרת שילוב של אכזריות, בריתות חכמות ונחישות ללא גבול, הצליח לבסס את כוחו. מבסיסו בנאגויה החל במסע כיבושים עקוב מדם, וב-1568 השתלט על הבירה הקיסרית היאן-קיו והדיח את השוגון האחרון משושלת אשיקאגה.

חדשנות צבאית ורפורמות כלכליות

נובונאגה בנה את בסיס כוחו בטירת אזוצ׳י – ומכאן חלקה הראשון של התקופה. ייחודו היה ביכולתו לזהות הזדמנויות טכנולוגיות: הוא שילב נשק חם כחלק אינטגרלי מצבאו וחייב את לוחמיו בשריון מלא. במקביל, נקט צעדים כלכליים חדשניים: ביטול אגרות המעבר, רפורמות מוניטריות, והטלת מיסים לפי מיפוי גיאוגרפי מדויק. מטרתו הייתה ברורה – איחוד יפן.

בין אכזריות לסובלנות דתית

נובונאגה לא היסס לנקוט צעדים אכזריים. באחד האירועים הקשים בהיסטוריה היפנית, תקף את מקדש אנריאקו-ג’י וגרם לטבח של עשרות אלפים, בהם נזירים בודהיסטיים. מנגד, לנצרות גילה פתיחות – מתוך ראייה פרגמטית של חיזוק המסחר עם המערב והשגת טכנולוגיות מתקדמות.

הבגידה והסוף המר

ב-1582 נבגד נובונאגה בידי אחד מבעלי בריתו, אקצ’י מיצוהידה. לאחר שהטירה הותקפה והוא מצא עצמו מוקף, בחר לסיים את חייו בביצוע ספוקו (האראקירי). כך תם עידן המנהיג ששינה את פני יפן לנצח.

טויוטומי הידיושי – יורשו של המאחד

מותו של נובונאגה לא נותר ללא נקמה. שר הצבא הנאמן שלו, טויוטומי הידיושי, הביס את מיצוהידה ותפס את השלטון. הוא קבע את מושבו בטירת מומויאמה שבפושימי – ומכאן החלק השני בשם התקופה. במסעות כיבוש חכמים וצבא של מאות אלפים הצליח להביא את רוב יפן תחת שליטתו עד שנת 1590.

הרפורמות של הידיושי – חברה מעמדית נוקשה

בשלטונו הנהיג הידיושי סדר חברתי חדש, שהפך רשמי ומחייב: לוחמים, חקלאים, בעלי מלאכה וסוחרים – ארבעת המעמדות, מהם לא ניתן היה לעבור מאחד לשני. בכך עוצבה החברה היפנית לדורות.

מפנה ביחס לנצרות

בניגוד לקודמו, יחסו לנצרות השתנה. ב-1587 גורשו המיסיונרים מיפן, וב-1597 נצלבו 26 נוצרים בנגסאקי – מאורע שנחרט בהיסטוריה כ”הקדושים המעונים של יפן”.

חלום הכיבוש של סין – והכישלון בקוריאה

עודף הביטחון העצמי הוביל את הידיושי למסע הרפתקני: ניסיון לכבוש את סין דרך קוריאה. ב-1592 פלש עם מאות אלפי חיילים, אך למרות הצלחות ראשוניות בדרום, המערכה נתקעה. הלחימה הארוכה גבתה מחיר דמים אדיר. עם מותו ב-1598 נסוג הצבא ליפן, והחלום הגדול קרס.

סיום התקופה ותחילתה של חדשה

מותו של הידיושי סיים את פרק אזוצ׳י–מומויאמה. יפן המאוחדת אמנם קרסה שוב לתוך מאבקי כוח, אך הזרעים שנזרעו הובילו במהרה לעלייתו של טוקוגאווה איאיאסו ולתחילתה של תקופת אדו – אחת התקופות הארוכות והמשמעותיות בתולדותיה של יפן.

אירועים חשובים:

• 1573- אודה נובואגה שם קץ לשלטון אשיקאגה.

• 1582- אודה נובונגה מותקף ומתאבד ,טויטומי הידיושי יורש אותו וממשיך לאחד את יפן

• 1598- טויטומי הידיושי מת

• 1600- טוקוגוואה אייסו מנצח בקרב סקיגהרה