מסע במנהרת הזמן היפנית: יפן הקלאסית-העתיקה

הקדמה: יפן הקלאסית – מהדהוד המקדשים ועד לחצרות קיוטו

העידן הפרהיסטורי של יפן נסגר בתלי הקבורה העצומים של תקופת קופון – סימני כוח, הנהגה ומיתוסים ראשונים של קיסרות. זהו פרק שבו האדם למד לשרוד, להתאגד ולחלום, אך עדיין לא הותיר אחריו מילים כתובות או מסמכים רשמיים.

כעת, עם אימוץ הכתב הסיני בתחילת המאה ה־5, יפן נכנסת לעידן חדש: יפן העתיקה/הקלאסית שבה ההיסטוריה מתועדת. מרגע זה ואילך הסיפור כבר לא נמסר רק דרך חפצים, תלים וחרסים – אלא גם דרך כרוניקות, כתבים ומסמכים שמספרים על קיסרים, ערים ואירועים.

בפתחו של העידן הקלאסי, יפן פונה פנים אל פנים לעולם הרחב – לסין, לקוריאה, ולתרבויות שמביאות עמן דתות חדשות, טכנולוגיות ורעיונות. מכאן יתחיל פרק חדש ברומן של יפן: יפן הקלאסית/העתיקה שמורכבת מ 3 תקופות:

1. תקופת אסוקה (538–710) - "בוא הבודהיזם ושינויי תרבות": זוהי התקופה שבה הבודהיזם הגיע ליפן מסין וקוריאה, ושינה את תפיסת העולם של העם והשליטים. הנסיך שוטוקו (Shōtoku Taishi) ניסח חוקה מוסרית המבוססת על עקרונות קונפוציאניים ובודהיסטיים, והקים את היסודות לשלטון ריכוזי ומלוכני. במקביל נבנו מקדשים מרהיבים, כמו הוריוג’י (Hōryū-ji), מהעתיקים בעולם, ששיקפו את החיבור בין אמונה, אמנות ואדריכלות. בפעם הראשונה, יפן החלה לראות את עצמה לא רק כאוסף שבטים – אלא כמדינה.

2. תקופת נארה (710–794) - "לידתה של בירה קבועה והמדינה הקיסרית": בירת יפן נקבעה לראשונה בעיר נרה, שנבנתה לפי הדגם של הבירה הסינית צ’אנג-אן. הקיסרות התחזקה, והממשל אימץ מערכות רישום, מיסוי וחוק בסגנון סיני. זהו עידן של כתיבה ותרבות מלומדת: כאן נולדו שני הספרים הראשונים בתולדות יפן – הקוג’יקי ו-ניהון שוקי, המתעדים את המיתוסים ואת ההיסטוריה של האומה. אך לצד הפריחה התרבותית, שליטת המקדשים הבודהיסטיים בבירה הלכה וגברה, והקיסרים החלו לחשוש מכוחם של הנזירים.

3. תקופת היאן (794–1185) - "תור הזהב של האצולה ושקיעת הסדר": הקיסר קאנמו העביר את הבירה לקיוטו (הידועה אז כהיאן־קיו), בניסיון להתרחק מהשפעת המקדשים – ובכך נפתח אחד הפרקים היפים ביותר בתולדות יפן. זהו עידן של תרבות אסתטית מופלאה: האצולה עסקה בשירה, קליגרפיה, ביגוד וטקסים מעודנים. הנשים בחצר הקיסרית, כמו הסופרת מורסאקי שיקיבו, כתבו יצירות מופת כגון סיפור גנג’י – הרומן הראשון בעולם. אך מאחורי ההדר והשלווה, החל הכוח הפוליטי להתרופף. הפקידים והאצילים התנתקו מן העם, ובמחוזות הרחוקים עלו משפחות לוחמים – הסמוראים – שעתידים לשנות את פניה של יפן לעד.

בתקופות אלה נולדות הערים הגדולות, מתעצבת התרבות הקלאסית ונבנה יסוד למערכת השלטון שתחזיק מאות שנים.

אז בואו נצלול יחד אל סיפורן המורחב של תקופות יפן הקלאסית — אסוקה, נרה והיאן.

יפן העתיקה/הקלאסית

פרק 4: תקופת אסוקה (Asuka) - בוא הבודהיזם ושינויי תרבות

שנים: 538 לספירה - 710 לספירה

משך: 172 שנים

מאפייני התקופה:

תקופת אסוקה הייתה נקודת מפנה היסטורית ביפן: לראשונה, החצר הקיסרית של שבט יאמאטו לא רק שלטה בכוח צבאי, אלא גם עיצבה זהות לאומית ותרבותית בהשראת סין ודרום קוריאה. זה היה עידן של חידושים ורפורמות : חוקים, חוקה, חדירת הבודהיזם ומערכת ממשל ריכוזית.

משמעות שם התקופה:

אסוקה (飛鳥) – "ציפור מעופפת"; השם אסוקה לקוח מן האזור אסוקה שבמחוז נארה, שם התמקמה החצר הקיסרית. זה היה מרכז הכוח הפוליטי והרוחני של יפן בראשית דרכה כמדינה.

יישות שולטת:

השושלת הקיסרית - ימאטו (Yamato), השפעת שבט סוגה.

התחום הפוליטי - בטחוני:

הקיסרית סויקו והנסיך שוטוקו

• בשנת 593 עלתה לשלטון הקיסרית סויקו, אך הדמות הבולטת ביותר בתקופתה היה אחיינה, הנסיך שוטוקו – מהפכן אמיתי. שוטוקו יזם רפורמות עמוקות:

  • חוקה בת 17 סעיפים ברוח בודהיסטית-קונפוציאנית.

  • מערכת דרגות לפקידי החצר בהשראת סין.

  • שליחת משלחות רשמיות לסין לשם לימוד תרבות, דת וממשל.

  • בניית מקדשים בודהיסטיים מרהיבים, בהם הוריו-ג’י (Hōryū-ji) – מבנה עץ מהעתיקים בעולם.

בנוסף, שוטוקו הפגין ביטחון לאומי חסר תקדים: במכתב רשמי לקיסר סין כינה את יפן ״ארץ השמש העולה״ – צעד נועז שדרש הכרה בשוויון מול מעצמת טאנג האדירה.

הרפורמה בטאיקה והקמת מערכת Ritsuryō

לאחר מותם של הנסיך שוטוקו, הקיסרית סויקו וסוגה נו אומאקו – נפתח דף חדש במאבקי הכוח. בשנת 645 התחוללה הפיכה דרמטית: נסיך נאקה נו אואה (לימים הקיסר טנג’י) חבר ל-נאקאטומי נו קאמאטארי – מי שיהפוך לימים למייסד שבט פוג’יווארה – והשניים הפילו את שלטון שבט סוגה.

האירוע ההיסטורי הזה מוכר כ־רפורמת טאיקה. היא שינתה מן היסוד את מבנה המדינה:

• ביטול בעלויות פרטיות על קרקעות.

• קביעה שכל האדמות והאנשים כפופים ישירות לקיסר.

• ייסוד מערכת ממשל ריכוזית, בירוקרטית ומסודרת בהשראת המודל הסיני.

בהמשך נוספו גם קודי Ritsuryō – מערכת חוקים מנהליים ופליליים – שהשלימו את עיצובה של מדינה קיסרית מודרנית יותר. זה היה רגע שבו יפן עברה ממצב שבטי לאימפריה מתגבשת.

התחום הכלכלי - חברתי:

כלכלה חקלאית מבוססת אורז; חלוקת קרקעות על פי הרפורמות.

התחום הדתי:

• בודהיזם ושינטו התקיימו זה לצד זה בסינקרטיזם ייחודי, לצד השפעות טאואיסטיות.

• האמנות הבודהיסטית פרחה: פסלים בעלי "חיוך ארכאי" בסגנון טורי, ציורי קיר עדינים וארכיטקטורה ששילבה אלמנטים מקוריאה ומסין.

• מקדשים כמו הוריו-ג’י לא היו רק מרכזי תפילה – אלא גם מוקדים של ידע, אמנות וחדשנות.

תרבות ואומנות:

השפעות סיניות חזקות: אדריכלות, כתיבה, אמנות בודהיסטית.

סופה של תקופה – ראשיתה של בירה

המפגש המתמשך עם סין וקוריאה הביא ליפן ידע עצום, אך גם הסתבכויות צבאיות, כגון הכישלון במלחמה לצד ממלכת באקג’ה נגד סין וסילה.

בסופו של דבר, בשנת 710, החצר הקיסרית עברה אל בירה חדשה וקבועה: הייג’ו-קיו (נארה של ימינו). מהלך זה סימן את סיומה של תקופת אסוקה – ופתח את השער לעידן נארה המפואר.

רשימת אירועים חשובים שהתרחשו בתקופת אסוקה:

• 538- הגעת הבודהיזם ליפן

• 607- משלחת רשמית ראשונה לסין

• 609- בניית המקדש הבודהיסטי הגדול הראשון – הוריוג'י

• 645- רפורמת טאיקה

• 645- בניית מקדש סנסוגי באסקוסה האדו

• 690- בנייה ראשונה של מקדש אלת השמש באיסה

• 
  

פרק 5: תקופת נארה -  Nara - לידתה של בירה קבועה

שנים: 710 לספירה - 794 לספירה

משך: 84 שנים

מאפייני התקופה:

תקופת נארה הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה היפנית שבה הוקמה בירה קבועה – הייג’ו-קיו (Heijō-kyō), היא העיר נארה של ימינו. הבירה נבנתה על פי מודל עיר הבירה הסינית צ’אנג-אן, עם רחובות ישרים, חומות וארמון קיסרי מרשים.

המעבר הזה סימן את הפיכתה של יפן ממדינה שבטית למדינה ריכוזית עם מנגנון בירוקרטי מפותח, המבוסס על קודי Ritsuryō שנוסדו עוד בתקופת אסוקה.

משמעות שם התקופה:

נארה (奈良) – על שם העיר נארה, שנקראה אז ״הייג׳ו-קיו״ (Heijokyo), אשר שימשה כבירתה של יפן.

יישות שולטת:

קיסר כמוקד סמלי; בפועל ביורוקרטיה ריכוזית.

התחום הפוליטי - בטחוני:

• הקיסר שומו (724–749) – קידם את הבודהיזם כדת ממלכתית, יזם את הקמת טודאי-ג’י ואת תנועת “בודהיזם להגנת המדינה”.

• הקיסרית קוֹקן/שוטוקו – שלטה פעמיים, והייתה מזוהה עם בודהיזם חזק מאוד בחצר, מה שהוביל גם למתח פוליטי.

התחום הכלכלי - חברתי:

חקלאות ומיסים לממשלה; ערים מתוכננות בהשראת צ'אנגאן הסינית.

התחום הדתי:

• בודהיזם במרכז: הבודהיזם הגיע לשיא פריחתו: נבנו מקדשים עצומים כמו טודאי-ג’י (Tōdai-ji), שבמרכזו פסל הברונזה האדיר של הבודהה וירוקאנה – מן הגדולים בעולם.

• גם מקדש השינטו קאסוגה (Kasuga Taisha), שנבנה ב-710, מרשים במיוחד, מוקף עצי וויסטריה עתיקים שהיו סמלה של משפחת פוג’יווארה העוצמתית.

• לצד הבודהיזם המשיכה גם מסורת השינטו, ולעיתים אף התקיימו טקסים משותפים בסינקרטיזם ייחודי.

• התרבות הכתובה התפתחה: היפנים החלו לרשום את ההיסטוריה שלהם בכתבי יד רשמיים – הנִיהון שוקי (Nihon Shoki) ו־קוג’יקי (Kojiki) – ששילבו מיתולוגיה עם היסטוריה.

• 

  
  

תרבות ואמנות:

פריחה תרבותית ועליית הספרות היפנית:

• התרבות הכתובה התפתחה: היפנים החלו לרשום את ההיסטוריה שלהם בכתבי יד רשמיים – הנִיהון שוקי (Nihon Shoki) ו־קוג’יקי (Kojiki) – ששילבו מיתולוגיה עם היסטוריה.

• פרחו האנתולוגיות השיריות קאיפוסו (Kaifuso)-"זכרון נעים של שירים" - הקובץ הראשון של שירים יפניים שנכתבו בסינית ע"י קיסרים ונסיכים. 

• נכתבה ה-מאניושו (Manyoshu) - "אוסף אלף העלים" - אוסף השירה הגדול והיפה ביותר של יפן שכולל 4516 שירים.

סופה של תקופה – המעבר לקיוטו

בשנת 794, הקיסר קאמו החליט להעביר את הבירה להיאן-קיו (Kyoto של ימינו), כדי להתרחק מהשפעת המקדשים של נארה ולבסס שלטון עצמאי יותר.

כך נחתמה תקופת נארה, ונפתח עידן חדש – תקופת היאן, שנחשבת לאחת המפוארות והאמנותיות בתולדות יפן.

 רשימת אירועים חשובים שהתרחשו בתקופה נארה:

• 701- קודקס טאיהו (Taihō Code)

• 710- בירת יפן עוברת מאסוקה לנארה, ונבנית לפי המודל של הבירה הסינית שיאן.

• 712- אוסף הסיפורים של קוג'יקי (תיעוד של זמנים עתיקים).

• 720- אוסף הסיפורים של ניהונשוקי (ההיסטוריה של יפן).

• 743- הקיסר שומו מייסד את מקדש טודה-ג'י בנארה, שבתוכו מוצב פסל בודהה עצום.

• 759- האנתולוגיה הפואטית של מניושו (אוסף אלף העלים).

• 784- הקיסר מעביר את הבירה לנאגאוּקה.

• 788- הנזיר הבודהיסטי סאיצ'ו מייסד את המנזר על הר הְייֵאי, ליד קיוטו, שיהפוך למכלול גדול של מקדשים.

פרק 6: תקופת היאן (794–1185) – "תור הזהב של האצולה"

שנים: 794–1185

משך: 391 שנים

מאפייני התקופה:

תקופת היאן החלה עם העברת הבירה הקיסרית להיאן־קיו (קיוטו של ימינו) בשנת 794. ההעברה נבעה ממאבקים פנימיים בנארה והתחזקות האצולה והכוח הדתי. הקיסר קאמו (Kammu) חיפש מקום חדש לשליטה, רחוק מהשפעת מקדשים בודהיסטיים וממרכזי כוח נוספים. היאן־קיו תוכננה על פי המודל הסיני של צ’אנג-אן, עם ארמון קיסרי במרכז ושדרות ראשיות שחילקו את העיר לשני חלקים – ימני ושמאלי.

משמעות שם התקופה:

הייאן (平安) – "שלום והרמוניה"; על שם הייאן-קיו (קיוטו), הבירה.

יישות שולטת:

קיסר סמלי; שליטה בפועל בידי משפחת פוג'יווארה.

התחום הפוליטי - בטחוני:

חצר קיסרית מפוארת בקיוטו; שליטת משפחת פוג'יווארה מאחורי הקלעים.

התחום הכלכלי - חברתי:

• תהליכי הקיטוב הכלכלי והחברתי שהחלו בתקופת נארה הלכו והעמיקו בהיאן. ביטול המדיניות הקשורה לחלוקת שטחים ציבוריים אפשר לבעלי קרקעות פרטיות – נחלות שואן (Shoen) – להחזיק קרקעות ללא מס, כולל מקדשים בודהיסטיים. רבים מבעלי הנחלות כלל לא התגוררו בהן והפקידו את הניהול לגורמים מקומיים. מצב זה יצר פערים חברתיים וכלכליים משמעותיים והוביל להיווצרות אצולה זוטרה – מעמד ששלט בנחלות המרוחקות וביסס צבאות סמוראים.

• עם הזמן, צבאות אלו התפצלו לשני מרכזי כוח עיקריים: שבט מינאמוטו (Genji) ושבט טאירה (Heike). כשהתעורר חילוקי דעות בתוך שבט פוג'יווארה השולט, ניצלו מינאמוטו וטאירה את ההזדמנות לשאוף לשליטה בבירה. תחילה שלט שבט טאירה, אך לאחר שני עשורים התארגן שבט מינאמוטו, יצא למלחמה בת חמש שנים באזור קיוטו – מלחמת גמפיי (Gempei) – ובסופה השלטון עבר לידיהם. מנהיג שבט מינאמוטו, יוריטומו (Yoritomo), הוכתר על ידי הקיסר כשוגון – המנהיג הצבאי העליון – והעביר את מרכז כוחו לעיר קמאקורה, שם שלט בפועל במשך 150 השנים הבאות.

התחום הדתי:

• הבודהיזם המשיך להיות מרכזי, אך השינטו והאמנויות החצריות קיבלו חשיבות שווה.

• 
  

תרבות ואמנות

• תקופת היאן ידועה בפריחה תרבותית יוצאת דופן, במיוחד בספרות ובשירה. פריחה זו אפשרה תחילת השימוש באותיות קאנה (Kana) – מערכת כתב הברות פונטית, שבה כל אות מסמלת עיצור והברה, בניגוד לקאנג’י, שדרש שינון סימניות סיניות מורכבות.

• המערכת החדשה הפכה את הכתב לנגיש במיוחד לנשות חצר, שפיתחו סוגות ספרותיות ייחודיות. הן תיעדו את חיי היום-יום, עבודתן וסיפורי האהבה, הבגידה והעצב שחוו.

• אחד מהרומנים הראשונים בעולם נכתב בתקופה זו על ידי אישה – מוראסאקי שיקיבו (Murasaki Shikibu) – שהייתה העוזרת האישית של אצילה בארמון. הרומן שלה, ״עלילות גנג’י״, מתאר בצורה פיקטיבית אך מדויקת את אורחות החיים של האריסטוקרטיה בקיוטו במאה ה-11.

• גם סיי שונאגון (Sei Shonagon) כתבה יומנים מפורטים על חייה בארמון, שפורסמו בשם ״ספר הכרית״ בשנת 1002, והעניקו הצצה חיה ומדויקת לעולם החצר הקיסרית.

• אופנה ואסתטיקה מיאבי (Miyabi)

  • בחברת היאן, יופי, אלגנטיות, עידון ואופנה היו מעל לכל. ההערכה לאסתטיקה, הרגישות ליופי של הטבע, השירה והאמנות נחשבה לתכונה עליונה, ואנשים נשפטו לפי טעמם האסתטי. גם נשים וגם גברים טיפחו את עצמם בקפידה: גברים גידלו זקנקנים ושפמים קטנים ומסודרים, ונשים האריכו את שיערן ככל שניתן.

  • שיניים לבנות נחשבו פחות מושכות, ולכן נפוץ מנהג השחרת השיניים, במיוחד בקרב נשים. נשים גם פדרו את פניהם בלבן, הוסיפו סומק עדין על הלחיים וצבעו פה קטן ואדום, וגילחו את הגבות וציירו אותן מחדש גבוה יותר על המצח – הכל כדי להשיג את המראה האידיאלי של תקופת היאן.

סיום תקופת היאן והמעבר לשלטון הסמוראי

בסוף המאה ה־12, בעקבות מאבקי השלטון בין טאירה למינאמוטו במלחמת גמפיי (1180–1185), נחלש כוח הקיסר והאצולה. יוריטומו, מנהיג שבט מינאמוטו, הוכתר כשוגון ועבר לקמאקורה, שם שלט כדיקטטור צבאי במשך 150 שנים.

זה סימן את סיום עידן היאן והמעבר לתקופת הסמוראים והשוגונות, שבה הכוח הפוליטי עבר מידי החצר הקיסרית לידיהם של הלוחמים.

רשימת אירועים חשובים שהתרחשו בתקופה הייאן:

• 794- מעבר הבירה לעיר ההיאן (קיוטו)

• 805-  הנזיר סאיצו מייסד את הזרם  הבודהיסטי- טנדאי

• 806-   הנזיר קוקאי מייסד זרם בודהיסטי שני- שינגון

• 816-    יסוד מנזרי שינגון בהר קויה

• 838-   המשלחת הרישמית האחרונה לסין

• 1000-  סיי שונאגון כותבת את ספר הכרית, הוא ספר מחשבות והרהורים יפני

• 1008-  מוראסקי שקיבו אצילה שחייה בתקופת הייאן, כותבת את הרומן מעשה גנזי. 

• 1175-  הונן מייסד את כת הארץ הטהורה- - הג'יידו

• 1180-  מלחמת גמפיי פורצת בין משפחת טאירה למשפחת מינאמוטו, המלחמה נמשכה 5 שנים שבסופה מינאמוטו נו יוריטומו לקח את השליטה על המדינה והפך לשוגון הראשון ומייסד שוגונות קמקורה.