קִינְצוּגִי – כשהשבר הופך לזהב

✨ הקדמה – קִינְצוּגִי– האמנות שמרפאה את השבר ✨

קינצוגי - Kintsugi או חיבור בזהב (קין=זהב , צוגי=חיבור) , הוא תחום אומנות יפני מסורתי, שהתפתח והפך נפוץ החל מהמאה ה־16. בקינצוגי מתקנים כלי חרס שבור בעזרת אורושי (Urushi) – שרף עץ טבעי (Toxicodendron vernicifluum) שמהווה את יסוד התהליך, בשילוב חומרים טבעיים נוספים. לאחר סיום התיקון זורים זהב על קווי השבר, וכך הסדקים עצמם מוארים ומודגשים.

קינצוגי מבוססת על טכניקת הקישוט היפנית המסורתית מאקי-אה (Maki-e).

✨ קִינְצוּגִי כמתנה לחתונה ✨

במסורת היפנית, נהוג להעניק לזוגות צעירים קערת קינצוגי כמתנה לחתונה, כסמל לחיבור בין בני הזוג וליצירת חיים חדשים , ייחודים ובעלי ערך.

 ✨ ההיסטוריה שמאחורי הקינצוגי: איך לפעמים, פילוסופיה שלמה יכולה להיוולד מסדק קטן✨

אחת ההשערות על מקור הקינצ'וגי מספרת על שוגון בן המאה ה-15 בשם אשיקגה יושימסה (1358-1408 Ashikaga Yoshimasa)  , ששלח לתיקון בסין את קערת התה האהובה שלו שנשברה. הכלי חזר אמנם מתוקן, אך מלא בסיכות מתכת מכוערות שפגעו ביופיו. יושימאסה התאכזב – הוא לא רצה כלי חדש, וגם לא כלי שתוקן באופן שמעלים את עדינותו. הוא רצה שהכלי האהוב עליו ישוב לחיים בכבוד, מאוכזב, ביקש אומני יפן למצוא פתרון אסתטי – ומכאן נולדה האמנות. עם השנים הפך הקינצ'וגי לא רק לטכניקה, אלא לסמל תרבותי עמוק.

🍂 הפילוסופיה של השבר:  וואבי־סאבי – היופי שבאי־שלמות

קינצ'וגי נשען על רעיונות של וואבי-סאבי (Wabi-Sabi) – היופי שבחוסר השלמות, בזמניות ובפשטות. המסר הוא ברור: שבר אינו סוף – אלא התחלה חדשה. הכלי אינו פחות ערך משהיה – אלא בעל ערך גדול יותר, מפני שהוא נושא את סיפור, שהופך אותו לייחודי, חד פעמי, עמיד יותר וחזק יותר.

בעוד שהתרבות המערבית שואפת לחדש, לשייף ולהסתיר פגמים – הקינצוגי חוגג את הזמן, את הבלאי ואת השבר כחלק מהסיפור. ביפן, סדק איננו עדות לכישלון – אלא חלק מהמהות, שכדאי להאיר בזהב.

🍵 הקינצוגי וטקס התה היפני

לא במקרה התפתחה אמנות הקינצוגי לצד טקס התה היפני– צ’אדו. טקס זה איננו רק שתיית תה, אלא מסע של צניעות, הרמוניה ונוכחות.במסגרת הטקס, גם לכלי בלוי או סדוק יש ערך רב – כי הם נושאים סיפור, זיכרון ונשמה.

כך השתלב הקינצוגי בטקס התה: לא עוד כלי פגום שמוסתר במגירה, אלא כלי שמוזמן לטקס דווקא בזכות הסדק המוזהב שבו.

כיצד עושים קינצוגי בשיטה מסורתית? 

תהליך תיקון כלי חרס בעזרת קינצוגי כולל מספר שלבים:

1. איסוף השברים – כל חלק נשמר בקפידה כדי להבטיח תיקון מלא.

2. שימוש בלכה אורושי – שברי הכלי מודבקים באמצעות הלכה היפנית, חומר טבעי המחייב דיוק רב בעבודה. האורושי נחשב לאחד החומרים הטבעיים הכי עמידים שיש, ולכן מתאים לתיקון וציפוי כלים ויחזיק לאורך זמן רב.

3. ליטוש ושיוף – לאחר הייבוש, שיכול לקחת שבועות רבים, קווי התיקון מוחלקים להתאמה מושלמת.

4. עיטור בזהב – האמן צובע את קווי התפר בצבע המכיל אבקת זהב על ידי פיזור אבקת הזהב בשכבה דקה על הלכה שעדיין לחה ודביקה. לעיתים יכול האומן לצבוע את קווי השבר באבקת כסף. הקוים הצבועים מדגישים את ההיסטוריה של הכלי והופכת את הפגם לאלמנט אומנותי ייחודי.

   

   
   

💛 שברים ככלי צמיחה: הקינצוגי כמודל טיפולי

כל אחד מאיתנו נושא בתוכו סדקים: אכזבות, טעויות, כאבים ופגיעות.

אנו משתמשים לא פעם באמירות ובביטויים הקשורים לשבירה:  "אני שבר כלי", "שבור/ה", "תיקון". "לאחות את השברים" , כביטויים המשקפים את הרצון לתקן ולרפא את עצמנו ואת יחסינו עם אחרים.

גישת הקינצ'וגי מעודדת קבלת החוויות הללו כחלק מהמסע האישי, תוך ראייתן כהזדמנות לצמיחה והתפתחות. במקום להסתיר את הכאבים והפגמים, נוכל לאחות אותם בזהב – להכיר בהם כחלק מהזהות, ולגלות שהם מחשלים ומעצבים אותנו. השברים אינם פוגמים בנו – הם מעצבים אותנו. כמו כלי החרס היפני, גם אנחנו מבריקים יותר בזכות הזהב שנשזר בסדקים שלנו.

חווית קינצוגי בישראל

מתוך רצון לחוות באופן אישי את אמנות הקינצוגי, התחלתי לחפש היכן ניתן בארץ להשתתף בסדנה – וכך הגעתי אל הסדנאות שמובילה מיהו קטאוקה.

מיהו למדה קרמיקה באוניברסיטת קיוטו עד גיל 22. בתקופה זו פגשה את זאב ארליך, ישראלי שהגיע ליפן ללמוד אייקידו – אמנות לחימה יפנית. הקשר ביניהם העמיק, הם נישאו, ובגיל 28 עלו יחד לישראל. כיום הם מתגוררים ברחובות.

את הסדנאות שלה היא מפרסמת בעמוד הפייסבוק שלה:

• קדרות יפנית – מיהו קטאוקה Miho's Japanese Pottery👉

https://www.facebook.com/studio.ugetsu/?locale=he_IL

• הסדנה נמשכת כשלוש שעות, ובזו שאני השתתפתי לקחו חלק 12 נשים.

• תחילה כל אחת הציגה את עצמה, ולאחר מכן מיהו פתחה מצגת בה הסבירה מהו קינצוגי, מה מקורותיו, ומהי המהות הפילוסופית העמוקה שעומדת מאחוריו. היא הקדישה זמן לשאלות

• ואז עברנו לשלב המעשי: על השולחן חיכו לנו צלחות שבורות, ומיהו הדריכה אותנו צעד אחר צעד כיצד להדביק את השברים, למלא את הסדקים, ולעטר אותם בזהב – עד שהצלחות נולדו מחדש.

• הנה קצת תמונות להתרשמות

•