"השקט שלפני הפטרייה" - פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי

הקדמה: סיפורו האישי של סומיטרו טאניגוצ'י: 

סומיטרו טאניגוצ'י היה רק בן 16 כשהעולם שלו נשרף.

שלושה ימים הוא שוטט ברחובות נגאסאקי, תוהה למה הבגדים שלו מתנדנדים כאילו אינם מחוברים לגוף. רק כעבור זמן מה הבין – זה לא הבגד. זה היה העור שלו שהתקלף.

הוא שכב 21 חודשים על בטנו, מגבו עולים ריח של בשר נרקב וצל של ילדות אבודה. העצמות נחשפו. הצלעות קרסו. ולפעמים, בהפסקות מהכרתו, שמע את האחיות במסדרון שואלות: "האם הוא עדיין חי?" הוא חשב לעצמו: "פשוט תהרגו אותי."

מאז עברו עשרות שנים. בגלל שכיבה כל כך הרבה זמן בלי לזוז, עצם בזרוע שלו המשיכה לגדול בצורה לא טבעית – חסמה את המרפק. הוא מעולם לא הצליח ליישר את היד. הוא חי עם זה. עם הצלקות שמכסות את גבו. עם שלוש צלעות שחלקן נרקבו, וחלקן לוחצות על ריאותיו בכל נשימה. כל בוקר, אשתו מרחה לו קרם על הפצעים – כי הגירוד בלתי נסבל. והכאב? הוא פשוט לא עוזב.

אבל טאניגוצ'י לא שתק. הוא הפך לקול עבור אלה שכבר אינם – ועמד בראש ארגון ניצולי נגאסאקי שפועל עד היום נגד נשק גרעיני. גם כשהבריאות בוגדת, גם כשהייאוש סגר עליו, הוא אמר:

"אני רק רוצה שזה יהיה הסוף. אני חושש שאנשים, במיוחד הדור הצעיר, מתחילים לאבד עניין "אני רוצה שהדורות הצעירים יזכרו שנשק גרעיני אף פעם לא יציל את האנושות. זאת אשליה להאמין שהמטריה הגרעינית תגן עלינו"

סומיטרו טאניגוצ'י  נפטר ב-30 באוגוסט  2017, בגיל 88 אחרי מאבק במחלת הסרטן, והותיר אחריו מורשת של אומץ ונחישות.

הרקע ההיסטורי: כשהעולם עמד על סף פיצוץ

1.      מלחמת העולם השנייה והמערכה באסיה והאוקיינוס השקט

כשהתותחים רעמו באירופה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, יפן כבר הייתה עמוק בתוך מסע כיבושים אלים באסיה, לאחר שפלשה לסין ב-1937. המעורבות של ארצות הברית החלה באופן חד-משמעי בעקבות מתקפת הפתע היפנית על פרל הארבור, ב-7 בדצמבר 1941. מאותו רגע, נפתח פרק חדש ומדמם בזירה הפסיפית: קרבות עקובים מדם באיים כמו מידווי, גוודלקנל ואיוו ג'ימה הפכו לשגרה אכזרית. יפן לא הראתה סימני ויתור. להפך – אידיאולוגיית "הכניעה אינה אופציה" הביאה להקרבות המוניות, התאבדויות לוחמים, ולנחישות חסרת גבולות.

2.     פרויקט מנהטן – הנשק שישנה את האנושות

מאחורי הקלעים של שדה הקרב, התחוללה מהפכה מדעית חשאית: פרויקט מנהטן – שיתוף פעולה בין ארצות הברית, בריטניה וקנדה לפיתוח נשק גרעיני. הפרויקט יצא לדרך ב-1942, בהובלת פיזיקאים מהשורה הראשונה, ובראשם רוברט אופנהיימר.

ב-16 ביולי 1945, עמוק במדבר ניו מקסיקו, התרחש ניסוי הטריניטי – הפיצוץ הגרעיני הראשון בהיסטוריה. הוא הצליח.

ולפתע, הייתה לבני האדם היכולת להחריב ערים בלחיצת כפתור.

3.     ההחלטה הגורלית – שימוש בפצצות האטום

לאחר כניעת גרמניה, כל העיניים הופנו מזרחה – אל יפן. ביולי 1945, בוועידת פוטסדאם, דרשו ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות כניעה מוחלטת מצד יפן. אך יפן סירבה. כעת, ההחלטה הייתה בידיו של נשיא ארצות הברית הטרי, הארי טרומן.

מתוך מטרה להכריע את המלחמה במהירות ולחסוך חיי חיילים אמריקאים, הוא בחר באופציה הקיצונית והבלתי נודעת – להשתמש בפצצות האטום.

מהר מאוד, העולם יפגוש את התוצאה...מה קורה כשהשמיים נפתחים – לא לגשם של ברכה, אלא לגשם שחור רעיל וקטלני

הקיץ הלוהט של 1945 – רגע אפל בהיסטוריה האנושית

בחום הכבד של קיץ 1945, העולם עמד בפני רגעים שלא יישכחו לעולם. מלחמת העולם השנייה כבר הותירה מאחוריה הרס, כאב ואובדן עצומים, אך אף אחד לא היה מוכן למה שעתיד היה לקרות.

הירושימה – הבוקר שהשתנה לנצח

ב-6 באוגוסט 1945, בבוקר בהיר ועם שמיים צלולים, תושבי הירושימה פתחו את יומם כשגרה: אנשים יצאו לעבודה, ילדים הלכו לבית הספר, ומשפחות התכוננו ליום חדש.בשעה 8:15, שקט הבוקר נקטע בפתאומיות על ידי פיצוץ אדיר. מטוס B-29 בשם "Enola Gay",  על שם אימו של מפקד הטייסת, שחרר פצצת אורניום במשקל 15 קילוטון, שנקראה "Little Boy". הפצצה נפלה מגובה של כ-600 מטר, ויצרה הבזק לבן מבהיק שלא נראה כמותו . נוצר  כדור אש עצום בקוטר של 100 מטר, וענן הפטרייה התנשא לשמיים מעל העיר. גל ההלם שטף את הרחובות, הרס בניינים, עצים ואנשים כאחד.

כעבור כשעה התחיל לרדת גשם שחור – טיפות כבדות ומעובות, מלאות באבק רדיואקטיבי ושריפות. האנשים שנפגעו קשות רצו למים, אך שתו בטעות מים מזוהמים ברדיואקטיביות, מה שהגביר את סבלם ומספר ההרוגים בקרב הניצולים.

התוצאה: כ-140,000 תושבי העיר איבדו את חייהם – כמחצית מהאוכלוסייה. כ-70,000 עד 80,000 מתו מידית, ואחרים נפטרו בשנים שאחרי מהשפעות הקרינה, הכוויות והפציעות. קרוב ל-90% מבנייני העיר נהרסו או נפגעו קשות.

העיר נגסאקי – גיהנום במרחק של שלושה ימים

רק שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט 1945, נגסאקי הפכה לזירת אסון נוסף.פצצת פלוטוניום בשם "Fat Man" הוטלה על העיר ממטוס B-29 בשם "Bockscar" והתפוצצה בגובה של כ-500 מטר מעל העיר.תושבי העיר, שעסקו בשגרה יומיומית – ברחובות, בעבודה ובבתיהם – לא הבינו את מהלך האירועים עד שהיה מאוחר מדי.כ-40,000 עד 75,000 אנשים נהרגו מידית, ואלפים רבים נוספים מתו מאוחר יותר מפציעותיהם.

פצצת ה"איש השמן" הייתה חזקה יותר מהפצצה שהוטלה על הירושימה – עוצמת הפיצוץ הגיעה לכ-21 קילוטון TNT, והטמפרטורה באיזור הפיצוץ עלתה לכ-3,900 מעלות צלזיוס. גלי ההדף נסעו במהירות של מעל לאלף קמ"ש. עם זאת, משום שהפיצוץ התרחש בעמק אורקאמי, הגבעות הסובבות ספגו חלק מהגל, מה שהציל חלקים מהעיר מנזק כבד יותר.

נגסאקי הופצצה במקום קיוטו, לאחר שהוחלט לשנות את היעד בלחצו של הנרי סטימסון, מזכיר המלחמה האמריקאי, שביקר בקיוטו בזמן ירח הדבש וזכר את יופייה.

יפן משתנה מן היסוד

ב-15 באוגוסט 1945, אחרי שתי פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי, יפן נכנעה. הכניעה סימנה את סיומה של מלחמת העולם השנייה, ותחילתו של עידן חדש: כיבוש אמריקאי, חוקה חדשה, דמוקרטיה והתחלה זהירה של פיוס.

הצל הכבד של הפטרייה – ההשפעות ארוכות הטווח של הירושימה ונגסאקי

מעבר לפיצוץ, לעשן ולמוות המיידי – פצצות האטום שהוטלו על יפן הותירו אחריהן שובל כואב של השלכות שנמשכות עד היום.

פצעים שלא מגלידים

עשרות אלפי ניצולים, שנקראו "היבקושה" ,  סחבו בגופם את מחלות הקרינה, סרטן, עקרות, כוויות וכאבים כרוניים.

המדע, מנגד, קיבל גישה נדירה ומצמררת לחקר השפעות הקרינה – מה שהוביל לפריצות דרך ברפואה, במחיר אנושי כבד מנשוא.

זיכרון שמתעקש להישמע

כיפת הפצצה בהירושימה, פסל השלום בנגאסאקי, מוזיאונים ועדויות – כולם נושאים את קול הזיכרון. אבל מעל כולם, אולי, עומד סיפורה של סדקו סאסאקי, שבהיותה בת שנתיים הייתה אחת הנפגעים מפצצת האטום שהוטלה על הירושימה. בעקבות נזקי הקרינה הרדיואקטיביות שספגה, חלתה סאסאקי בלוקמיה חריפה של בלוטת הלימפה. חודשיים לפני יום הולדתה ה-12, לאחר שרופאיה העריכו כי נותרה לה רק שנה לחיות, החליטה סאסאקי לקפל אלף עגורי אוריגמי, זאת בהתבסס על האמונה השינטואיסטית כי קיפול מספר כזה של עגורים יביא להגשמת משאלת הלב של המבקש.

לפי המיתוס שהתפרסם בספר "סדקו ואלף העגורים" של הסופרת אלינור קואר ונפוץ ביפן ובשאר העולם, קיפלה  סאסאקי  את  העגורים מתוך משאלה לשלום עולמי, אולם לרוע המזל היא נפטרה לאחר שקיפלה רק 644 עגורים וחברותיה  השלימו  את  מלאכת קיפול  ייתרת העגורים. במציאות, הצליחה סאסאקי  לקפל אלף עגורים  ומשראתה  שמשאלתה להבריא לא מתגשמת, המשיכה לקפל עגורים נוספים עד מותה. סיפורה  של סאסאקי  עורר הדים רבים ועגורים  מקופלים הפכו לסמל של  תנועות שלום רבות ברחבי העולם.