סערה בכוס תה: טוקיו פינת לונדון
ציטוט:
"טקס התה הוא פולחן של הטהור והפשוט... ניסיון להגיע לגדולה מתוך הדברים הקטנים של היום־יום."
היסטוריון האמנות היפני קָקוּזוֹ אוֹקָקוּרָה (Okakura Kakuzō),
מחבר "ספר התה"(The Book of Tea), שכתב רבות על הפילוסופיה והאסתטיקה של טקס התה היפני
הקדמה- כוס תה? תלוי באיזו יבשת
למרות שאנחנו נוטים לקרוא לו "טקס התה היפני", ביפן עצמה יש לו שני שמות עיקריים. השם הרשמי והפילוסופי הוא "סַה-דו" (או צַ'ה-דו) – שפירושו "דרך התה", כמו שיש "דרך החרב" או "דרך הפרח" – זו דרך חיים שלמה שמטרתה לטפח מודעות, רוגע ואסתטיקה. לעומת זאת, השם היומיומי והצנוע יותר הוא "צַ'ה-נו-יו" – שפירושו פשוט "המים החמים של התה". כי למה להגזים? זה הרי רק תה... שמוקצף בקפידה, נשפך בדיוק, נשתה בדממה מוחלטת – ונמשך שעתיים. פשוט, לא?
ומה בצד השני של העולם? ב אנגליה, התה אולי פחות "דרך", אבל הרבה יותר סיפור. הבריטים קוראים לזה באגביות Afternoon Tea, אבל אל תטעו: יש פה טקס חברתי של ממש עם תה שחור מהול בחלב, סנדוויצ'ים קטנים בגודל של ביס טוב, וסקונס שאוכלים עם חיוך של המלכה. בלי מדיטציה, אבל עם הרבה רכילות מנומסת.
מה קורה כששתי תרבויות כל כך שונות נפגשות על כוס תה?
אז בואו נבחש בכוס התה, ונצלול לתוך מעמקי התרבויות..
אז איך הכל התחיל? למה לעשות עניין מכוס תה?
🏯 יפן: טקס התה כדרך לחיים
איך התחיל?
התה הגיע ליפן מסין במאה ה-9, אבל הפריצה הגדולה הייתה כשנכנס לחיק הזן בודהיזם במאה ה-12. נזירים שתו תה כדי להישאר ערים בזמן מדיטציה. בהמשך, המעמד הסמוראי אימץ את התה לא רק כמשקה אלא כדרך רוחנית – דרך להגיע לרוגע, שליטה עצמית והרמוניה. מכאן נולד טקס התה המפורסם: צ'אנו-יו (מים חמים לתה), ולאחר מכן התפתח למה שנקרא סאדו או צ'אדו – "דרך התה".
למה התחיל?
לא לשם שתייה, אלא לשם הנפש. המטרה הייתה ליצור רגע של שקט והרמוניה בתוך עולם רועש. כל פרט בטקס – מהקידה, דרך הספל, ועד הפינה בגן – מבקש להחזיר את האדם לרגע הנוכחי. זאת דרך לחיות, לא רק להכין תה.
ברוכים הבאים ל"צ’א-נו-יו" – טקס התה היפני
טקס התה מייצג את הגישה היפנית המאמינה כי הצורה חשובה מן התוכן. לעומת היהדות האומרת אל תסתכל על הקנקן אלא במה שיש בו, העקרון האסטתי ביפן הפוך – יש להסתכל בקנקן ולא במה שיש בו. חשוב יותר איך עושים מאשר מה עושים, ואיך אומרים מאשר מה אומרים. על פי עקרון זה אדם צריך להקפיד על הופעה נאה התנהגות נאה ודיבור נאה. מתוך הנחה כי מי שמופיע מתנהג ומדבר יפה יגיע גם ליופי פנימי.
טקס התה כמו כל דבר בזן מדגיש את הערכים של פשטות, יופי טבעי (לא יופי ראוותני וחיצוני), שלווה, ריכוז, מיקוד, תשומת לב לפרטים, מודעות, ונוכחות מלאה ברגע. כל פעילות נעשית באמצעות לימוד ממושך וביצוע מושלם אשר מובילים להתעלות נפשית. טקס התה מהווה דרך לתרגול מדיטטיבי ולהתבוננות פנימית. מה שחשוב הוא ההיבט האסטטי של ההכנה ולא שתיית התה עצמה.
האסטתיזציה של טקס התה השפיעה על עיצוב כלי האוכל. ככל הספל התה הוא ישן ופשוט יותר כך הוא נחשב יפה יותר- זו האסטתיקה היפנית הנקראת "ואבי סאבי" (wabi- sabi) שמשקפת השקפת עולם מינימליסטית ויפייפות חבויה, המעריכה את היופי שבפשטות ובחולף בחוסר השלמות. האסתטיות מתוארת לעיתים כיופי ש "אינו מושלם, ארעי וחסר", כך שהדבר הפגום הופך למושלם משום שאיננו מושלם. מאפייני אסתטיקת הוואבי-סאבי כוללים א-סימטריה , חספוס, פשטות, צניעות, אינטימיות, והערכה של יושר תמים וטבעי בעצמים ותהליכים. באסטתיקה של טקס התה יש מתן כבוד לטבע ולאלמנטים טבעיים, הבאים לידי ביטוי בהשתקפות בעיצוב גן התה ובחומרים מהם עשויים הכלים.
טקס התה פיתח גם פורמליזם. הוא מורכב מסדרה של תנועות קבועות (קאטה) הנלמדות בנפרד ומצטרפות זו לזו. כל מי שעורך טקס תה, משתייך לאסכולה מסויימת, שבה למד ועליו לפעול לפי חוקיה. ולפי הכללים הנוקשים שלה.
המשתתפים: המארח (המאסטר) והאורחים, מספר משתתפים מוגבל ל-3 עד 5 אורחים.
משך הטקס: מספר שעות
אופי הטקס:
מפגש אינטימי עם מעט משתתפים, דגש על כבוד ואדיבות בין המשתתפים, הטקס מתבצע בשקט ובשלווה, ובעל מימד פילוסופי רוחני.
מיקום:
גן תה מסודר שמוביל לחדר התה . הגן מאפשר את החיבור לטבע ולרוח האדם. זהו מסע נפשי רוחני המתחיל כבר עם ההליכה אל עבר הבקתה
חדר תה מיוחד או מבנה קטן דמוי בית עץ, בו הרצפה מכוסה במחצלות טטאמי, ישנה גומחה בקיר עליה תלויה מגילה ולרגליה סידור פרחים מינימליסטי, והכלים היחידים בחדר הם כלי התה שמשתמשים בהם בטקס. זהו. אין רהיטים, אין כמעט ציוד חשמלי, לא ציורים על הקירות ובדרך כלל גם לא חלונות. המוזמנים נכנסים לחדר ויושבים סביב כאשר במרכז או בקדמתו נמצא המארח. החדר מעוצב בצורה מינימליסטית, עם דגש על טבעיות ושקט נפשי.
כלים:
כלים מסורתיים כמו קערת תה , מקצף במבוק, וכף עץ. קומקום תה ומשטח חימום
שלבי הטקס:
יש סדר מדויק לפעולות השונות בטקס, כולל קידות, שטיפת כלים,
הכנת התה ושתייתו. כל שלב מתבצע בקפידה ובדיוק מירבי.
הכנות: הכנת כלים ומקום הטקס.
ברכות והזמנה: קבלת האורחים והזמנתם להשתתף בטקס.
ניקוי כלים: ניקוי הכלים עם מפית בד מול האורחים כפעולה סמלית.
סוג התה: התה המוגש במהלך הטקס הוא תמיד תה ירוק, ויכול להיות מאצ'ה (אבקת תה שממיסים אותה במים ועשויה מעלי תה טחונים) או סנצ'ה (עלי תה שלמים, שיש לחלוט אותם). על אבקת מאצ'ה מוזגים מים חמים באמצעות מצקת במבוק ומקציפים אותה בספל באמצעות כלי מיוחד הנקרא צ'אסן.
מהלך הטקס:
לכל פעולה אותה המארח מבצע נלווה הסבר ארוך.הטקס מתחיל מהדלקת הגחלים והרתחת המים עבור התה, לאחר שהמים רותחים המארח מעביר אבקת תה לכוס תה כאשר כל כוס תה שונה מהשנייה ומעוטרת בציורים מעשי יד. לאחר שהמארח שופך מים הוא מקציף את אבקת התה לכל אורח באמצעות כלי במבוק מיוחד.לפני שתיית התה יש להודות למארח, לסובב את הכוס שלוש פעמים ואז לשתות.
שתיית התה:
לאחר הכנת התה המארח מגיש אותו לאורחים שקדים קידה קלה, מפנים את קידמת הכוס למארח (לאות כבוד) ורק לאחר מכן שותים מהמאצ'ה. התה ירוק וטעמו מריר. המשתתפים חייבים ללגום מהתה בתנועות איטיות וקבועות המוגדרות בקפדנות.לטקס התה היפני נלווים סוגים שונים של ממתקים יפנים העשויים מקמח אורז וממולאים בממרח שעועית אדומה.
סיום: סיום הטקס והפרידה מהאורחים.
רגע, ומה עם האנגלים? Afternoon Tea- לשבת עם המלכה אבל בקטנה
🎩 אנגליה: תה של אחר הצהריים, עם ביסקוויט בצד
אה, שם זה כבר סיפור אחר.
איך התחיל?
התה הובא לאנגליה במאה ה-17 דרך הסחר עם המזרח. הוא היה סמל סטטוס, משקה יקר למעמד הגבוה. אבל את "התה של חמש" המפורסם המציאה בכלל דוכסית בשם אנה, הדוכסית השביעית לבית בדפורד בתחילת המאה ה-19. היא נתקלה בבעיה, עוד לפני שידעו שקוראים לזה מאנצ׳יז: היא היתה נתקפת כמעט מדי יום ברעב באזור אחר הצהריים, כשארוחת הערב היתה מוגשת רק בשעות הערב. לדוכסית נמאס לחכות כל כך הרבה שעות בין הארוחות, ולנשנש רק איזה ביסקוויט עבש. מה עשתה? החלה לבקש מהמשרתים שלה להגיש לה תה ועוגות, בדיוק בזמן ה״מת״ שבין ארוחת הצהריים לארוחת הערב. לאט לאט גם חבריה לאצולה, אותם היא היתה מזמינה לארוחת הביניים החדשה שלה, התלהבו מהרעיון, והמנהג החדש הפך במהרה לאופנתי, ולסוג של מפגש חברתי של מעמד האצולה.
למה התחיל?
כי היה פער בין הארוחות. אבל כמובן, זה הפך מהר מאוד להרבה יותר מזה – טקס של נימוס, מעמד וסטייל בריטי קלאסי. התה האנגלי לא בא להכניס אותך למדיטציה, אלא לעזור לך לארח בכבוד, לרכל בנימוס ולהיראות מתורבת תוך כדי.
המשתתפים: חברים
משך הטקס: כשעה
אופי הטקס:
מפגש חברתי עם מספר משתתפים רב, טקס פתוח ומאפשר גיוון בשיחה ובכיבוד, דגש על חברתיות, אירוח ונימוסין.
אין פורמליות ואין סדר מדוייק לשלבי הטקס
מיקום:
סלון או חדר אוכל מעוצב באופן חמים ויוקרתי
כלים:
כלי פורצלן עדינים כמו קנקני תה, ספלים, צלחות קטנות ומגשים
סוג התה:
תה שחור (כמו ארל גריי או תה אנגלי קלאסי), שמוגש עם חלב וסוכר ולעיתים תוספת של לימון. נהוג להגיש עם התה כיבוד קל כמו סנדוויצ'ים , עוגות, וכמובן - Scones .
מה זה Scones: היסטוריה בטעם שמנת
לחמניות נימוחות מרוחות בשכבה עבה של שמנת קרושה (Clotted Cream) סמיכה ועשירה ובשכבת קונפיטורת תות שדה. המעדן הזה הוא חלק מארוחת תה דבונשייר (The Devonshire Cream Tea) המפורסמת, שמקורה בדרום מערב בריטניה.
לפי המסורת, מקורות הארוחה נטועים כבר במאה ה־11, כאשר נזירים בנדיקטינים במנזר טיוויסטוק שבדבון חיפשו דרך להאכיל את הפועלים שבנו מחדש את המנזר לאחר פשיטה ויקינגית. הם הגישו להם לחם, שמנת סמיכה וקונפיטורת תות – שילוב שזכה לאהדה עצומה, ומשם הפך למנהג מקומי שהתפשט ברחבי המחוז, ובהמשך – גם בבריטניה כולה.
Afternoon Tea : מורה נבוכים
כיום, Afternoon Tea פופולרי בכל רחבי בריטניה (לצד מדינות נוספות, ביניהן יפן, צרפת, ארצות הברית וסין), ונחשב למסורת בריטית טיפוסית, ואין כמעט מלון ברחבי בריטניה שלא מציע אותה – ממלונות יוקרתיים למלונות בוטיק, לצד בתי תה, בתי קפה, ומסעדות.
עבור תיירים, Afternoon Tea הפך למשהו שצריך ״לסמן וי״ עליו, ומלונות היוקרה של לונדון מציעים גרסאות מפונפנות משלהם לארוחת הביניים הזו.
בעידן הרשתות החברתיות, ובראשן אינסטגרם מלכת הויזואליה, הנראוּת של Afternoon Tea הפכה לחשובה לא פחות מהטעם, כשבמקומות רבים נוהגים כיום להגיש מאפים בעיצובים מושקעים, או Afternoon Tea עם נושא מסויים: אליס בארץ הפלאות, צ׳רלי בממלכת השוקולד, Afternoon Tea ״מדעי״, Afternoon Tea בסגנון משחקי הכס, ועוד ועוד.
טיפ: אז אם אתם מבולבלים, ורוצים להתאים את מסיבת התה שלכם לתקציב, לתפריט (ללא גלוטן, צמחוני/טבעוני) ולאופי המסיבה (משפחתי, זוגי) , אני ממליצה לכם להיכנס למדריך התה של אחר הצהריים המוביל בבריטניה אשר מציג יותר מ-500 מקומות ברחבי בריטניה ואירלנד. גלו. הזמינו. תהנו.
לסיכום – לשתות תה, אבל לדעת איך
הטקס היפני מזמין אותך להאט, לשים לב לפרטים, לחוות כל רגע. הטקס האנגלי מציע הפסקה אלגנטית מהיום – רגע של קלילות, לא עומק.
שניהם מזכירים לנו דבר חשוב: גם פעולה יומיומית כמו שתיית תה יכולה לגלות עולם שלם – של ערכים, של יופי, של אנושיות.
ובסוף היום, לא משנה אם זה מאצ'ה או ארל גריי – מה שחשוב זה עם מי את שותה, ואיך את מתייחסת לרגע.
תזכרי: לא חשוב מה יש בקנקן. חשוב איך את מוזגת 😊
שאלה למחשבה?
ואתן – באיזו כוס תה הייתן בוחרות?
בכוס התה היפנית המדיטטיבית והשקטה?
בכוס התה האנגלית החברתית ?
או אולי, כוס התה הישראלית , זו לרוב ששותים, רק כשחולים!